שכונת ממילא ההיסטורית
למען הסר ספק בכל עת שיוזכר השם "ממילא", הכוונה לאזור קו התפר המתחיל משכונת "שמעה" לרגלי הר ציון מול הסינמטק, שכונת ימין משה,משכנות שאננים, מרכז מסחרי (אזור התעשייה, מבית שמואל ועד רחוב העמק, רחוב ממילא, רחוב יפו בקטע המקביל לחומה (כולל מלון פאסט), רחוב שבטי ישראל (בית החולים הצרפתי ומנזר נוטר דם) שכונת מוסררה (מורשה).
אין בכוונתנו לגעת בנושא ההיסטורי של האזור מבחינה פיזית, יש לזה מספיק אתרים כל מה שיסופר כאן נוגע יותר לצד האנושי שאיכלס את האזור.
בשכונת ממילא התיישבו יהודים יקרים שחיפשו פיסת קרקע להתישבות בירושלים אפילו ללא קורת גג. וזו הייתה המציאות. ממילא הייתה שכונה פגועה, הרוסה, ושרופה. זאת ממספר סיבות: הראשונה שבהם מלחמת השחרור, הפגזות הלגיון, שנת 1947 שריפת האזור ופוגרום של מתפרעים ערביים. פיצוץ בניינים ואתרים בידי לוחמי המחתרות בחשד ששימשו מפקדות ועמדות של הערבים. נוסיף לזאת שהרשויות הזניחו את האזור ולא נתנו לו את השרותים המתאימים: תשתיות,תברואה, מים, תאורה, ביוב. והתוצאה אזור כמו לאחר רעידת אדמה. לא זה מה שירתיע עולים חדשים משנת 1950, שעזבו מחנות עולים ובאו בכוחות עצמם (לא על ידי הסוכנות) לירושלים והתיישבו בממילא בתוך ההריסות, בין קירות מטים לנפול, ללא תנאי תברואה מינימליים, אל מול חיילי הלגיון בעודם משמשים גבול חי חשופים להפגזות וצליפות. הפריסה של העולים בהתאם לארץ מוצאם: שכונת שמעה, מרכז מסחרי, מלון פאסט. הרוב קורדים יוצאי אירן דוברי ארמית. רחוב ממילא ומוסררה הרוב מרוקאים.ימין משה ומשכנות שאננים הרוב טורקים דוברי לדינו.
